רש"י על מנחות פ״ט

1 וליעבד זהב כל דהו - לאותם פי נרות ולא ליבעו זהב טהור קא משמע לן דצריך זהב טהור:

2 מת"ל בשמו בשמן שני פעמים - חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן ויקרא ז׳:י״ב:

3 חד ריבוי - דחד בשמן צריך לגופיה ואידך בשמן חד ריבויא לחוד:

4 הרי הוא ככל המנחות ללוג - דלא מצינו חלות ורקיקין בלא שמן:

5 עכשיו שנאמר בשמן בשמן - דלא צריכי כלל:

6 מתחלק לג' מינין - בשוה שיתן כביצה לכל מין ומין:

7 כשהוא אומר בשמן ברבוכה שאין ת"ל - שהרי מצינו שמן ברבוכה בחביתין דכתיב על מחבת בשמן תעשה מורבכת ויקרא ו׳:י״ד:

8 ריבה שמן ברבוכה - שיתן בה שמן יותר מבשאר המינין:

9 הלכה למשה מסיני - הוא דחציו לחלות וחציו לרבוכה ולאו מקרא אתי:

10 ת"ר ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן וגו' - במצורע כתיב לימד על עשרון שיהא כל עשרון סלת טעון לוג שמן:

11 אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוג של שמן - דבהכי נבללות כדאמר לקמן מנחות דף קג: ששים עשרון נבללין בכלי אחד ששים ואחד אין נבללין:

12 שנאמר למנחה - כלומר כמה שתהא המנחה גדולה אין לה אלא לוג שמן:

13 מצורע - עשיר שמביא שלש קרבנות מביא שלשה עשרונות למנחה הכי נמי בעני דלא מייתי אלא חד קרבן לאשם בחד עשרון סגי כי איצטריך קרא לכדאמרן ללמד על עשרון שטעון לוג:

14 ואידך - רבי אליעזר בן יעקב אומר אפי' הכי איצטריך לגופיה ס"ד וכו':

15 לגמרי - זבח בלא מנחה כלל לא אשכחן ולא מצית למימר דלהכי איצטריך:

16 ורבנן - דלית להו האי סברא דאפי' מנחה של ס' עשרון אין לה אלא לוג אחד:

17 האי למנחה - צריך דכל מנחה אינה פחותה מעשרון:

18 ששה לוגין יין ושמן לפר - דכתיב במדבר כ״ח:י״ד חצי ההין יהיה לפר ושמן דכתיב שם טו בלול בשמן חצי ההין וארבעה לוגין יין ושמן לאיל דכתיב שם כח ושלישית ההין לאיל והוא הדין לשמן:

19 זה בגמטריא תריסר הוי - ואי קשיא לך אימא תריסר רביעית הא לא קשיא דלא אשכחן מדאורייתא מדה פחותה מלוג להכי אמרי' י"ב לוג:

20 שכשר מערב ועד בקר - שתהא כשרה אחר תמיד בין הערבים ואחר כל העבודות אלא זו:

21 ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא - והיכי שיערו איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו שבתחלה נתנו שמן בנר ונשתייר בבקר ובלילה השני פחתו עד ששיערו הדבר שלא היה צריך יותר מחצי לוג אפילו בליל ארוך וכן נותן אפילו בליל קצר ומה שנשתייר בבוקר זורק לחוץ ואיכא דאמר בקיץ היה עושה פתילה עבה ובחורף הוה פתילה דקה כדי שיכלה בקיץ נמי בבקר ולמ"ד ממטה למעלה שבתחלה נתנו רביעית ועמדו שם וראו שאין סיפוק ושוב הוסיפו עד חצי לוג:

22 מאן דאמר ממטה למעלה התורה חסה על ממונן של ישראל - שאילו היה נותנין בו לוג לכתחלה ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ איכא חסרון:

23 אין עניות במקום עשירות - אין חוששין במה ששופך לחוץ:

24 מתני' מערבין נסכי פרים - האי מיין ושמן קאמר והכי קאמר מערבין מיין נסכי פרים ביין נסכי אילים ואע"ג דלפר אית ליה שלשה עשרון סלת וחצי ההין יין ושמן ולאיל ב' עשרון סלת ושלישית ההין יין וכן שמן אעפ"כ מערבים זה בזה משום דשניהם בלילתן שוה דלתרוייהו איכא שני לוגין לעשרון דבאיל כתיב שלישית ההין לאיל דהיינו ד' לוגין וה"ה לשמן וכתיב שני עשרונים ובפרים כתיב חצי הין דהיינו ששה לוגין וה"ה שמן וכתיב שלשה עשרונים לפר דהיינו ב' לוגין לעשרון וכיון דבלילתן שוה משום הכי מערבין נסכיהן:

25 ומערבין נמי נסכי כבשים בנסכי כבשים - כגון בנסכי מוספין משום דתרוייהו בלילתן רכה דבשניהן יש ג' לוגין שמן לעשרון דכתיב שם כח ועשרון לכבש וכתיב שם ורביעית ההין לכבש יין דהיינו ג' לוגין וכן שמן וכן נמי מערבין נסכי כבשים של יחיד בנסכי כבשים של צבור וכן נמי מערבין נסכי כבשים של היום בנסכי כבשים של אמש כדאמרינן לעיל מנחות דף טו: מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים:

26 וכן נמי מערבין נסכי כבשים של היום בנסכי כבשים של אמש כדאמרינן לעיל מנחות דף טו: מביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד י' ימים:

27 אבל אין מערבין וכו' - משום דהללו בלילתן רכה והללו בלילתן עבה:

28 בללן - לנסכי פרים בפני עצמן ולנסכי כבשים בפני עצמן ושוב נתערבו כשרין ואם נתערבו עד שלא בלל פסולה:

29 גמ' שלא יערב חלבים - הכי נמי לא יערב נסכים:

30 אמר רבי יוחנן - לא תימא מערבין לכתחלה אלא אם נתערבו קאמר והא דקתני והקטירו שלא יערב לכתחלה מיירי:

31 אי הכי - דקתני במתניתין אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים דאפי' נתערבו דיעבד נמי לא:

32 והא מדקתני סיפא נתערבו כשרות - דהיינו דיעבד:

33 מכלל דרישא אין מערבין לכתחלה - וה"ה רישא דרישא נמי מערבין לכתחלה והדר קשיא לדוכתי' שלא יערב חלבים בחלבים:

34 אמר אביי - ודאי רישא דמתניתין דתני מערבין לכתחילה היא ולא תיקשי לך דנתערבו נסכים דמתני' ביינות קמיירי והכי קאמר מערבין יינן של נסכים פרים ואילים לכתחלה אם נתערב כבר סלתן ושמנן מאיליהן הואיל והתחיל לערב ליכא משום לא יערב חלבים והא דתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים אפי' היכא דנתערב סלתן ושמנן:

35 ויין לכתחלה לא - אפי' דאילים ופרים אם לא נתערב סלתן ושמנן והא תניא בד"א דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים בסלת ושמן אבל יין מערבין לכתחילה בין נתערב סלתו ושמנו בין לא נתערב:

36 אלא אמר אביי היכא דהוקטר כבר סלתן ושמנן - של פרים ואילים כמצותן:

37 מערב נמי יין - לכתחלה דליכא למיחש דילמא אתי לערובי סלתן ושמנן דבני הקטרה נינהו ואיכא משום והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים שהרי כבר מעורבין ועומדין ואם לאו דלא הוקטר סלתן ושמנן אין מערבין דחיישינן דלמא אתי לעירובי סלת ושמן לכתחלה דאסור שלא יערב חלבים בחלבים והא דקתני ברייתא אבל יין מערבין היינו אם הוקטר סלתן ושמנן והא דקתני מציעתא דמתניתין אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן:

38 אע"פ שמנחתו כפולה - דכתיב ומנחתם שני עשרונים ושאר כבשים אין להם אלא עשרון לכבש:

39 לא היו נסכיו כפולים - אלא ג' לוגין יין וג' לוגין שמן:

40 לימד על כבש - כלומר דלימד בזבח זה מה שלא לימד בכל הזבחים:

41 שנבלל עם מנחתו - וסלתו כפולה היא כך יהא שמנו כפול:

42 מאי תלמודא - היכי משמע מן ונסכו שאין שמנו כפול:

43 נסכה של מנחה - דהיינו שמן כנסכו של כבש דהיינו יין:

44 טעון נסכים - כמו שאם שחטו לשמן ולהכי נקט אשם מצורע דאילו אשם דעלמא אם שחטו שלא לשמן קרב בלא נסכים כדמעיקרא אבל אשם מצורע דטעון נסכים איצטריך למימר דכי שחטו שלא לשמן טעון נסכים:

45 שאם אי אתה אומר כן - דטעון נסכים אלא יקריב בלא נסכים:

46 פסלתו - מליקרב ע"ג המזבח דלמצורע לא חזי שהרי נשחט שלא לשמו ולעולה לא חזי שהרי לא ניתק לרעייה ואין ראוי לנדבה דאשם לא אתי בנדבה אבל נסכים אתו למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו:

47 כבש הבא עם העומר - דומיא דאשם מצורע דכי היכי דאשם מצורע טעון נסכים ואין שאר אשמות טעונין נסכים כך כבש הבא עם העומר נשתנית מנחתו משאר מנחות כבשים דאילו שאר כבשים אין טעונין אלא עשרון וזה טעון ב' עשרונות להכי נקט כבש הבא עם העומר:

48 תמיד של שחר יהא טעון ב' גזירין בכהן אחד - כדמפרש במסכת יומא דף כו: ובער עליה הכהן עצים אבל בין הערבים ב' גזירין בב' כהנים כדכתיב ובער וערכו:

49 אין הכי נמי - דצריך למיעבד להו דינייהו כאילו נשחטו לשמן כמו אשם מצורע:

50 אלא אמר אביי - הא דלא אמרי אלא באשם מצורע חדא מינייהו נקט:

51 בשלמא הנך - כבשים דעומר ותמיד ששחטן שלא לשמן לעולם אימא לך דלא צריכי הלכתייהו כדמעיקרא לא גזירין ולא מנחה כפולה ואפילו הכי לא מיפסלו למיקרב למזבח משום דעולות נינהו ואי לא חזו כו':